Download
1 / 15
150 likes | 334 Views
בית אחד - ארבע דורות. יובל גוטמן ורוחלה גינת, תשע"ג 2013. בית ספר " הדר השרון". הקדמה. שלום, שמי יובל גוטמן ורציתי לספר לכם את סיפורו של הבית שלי. בית אחד - ארבע דורות: סבא וסבתא רבה שלי - יצחק וזהבה גולוביצקי סבא שלי - חיים גינת (גולובצקי) אמא שלי - אורלי גינת-גוטמן
E N D
בית אחד - ארבע דורות יובל גוטמן ורוחלה גינת, תשע"ג 2013 בית ספר " הדר השרון"
הקדמה שלום, שמי יובל גוטמן ורציתי לספר לכם את סיפורו של הבית שלי. בית אחד - ארבע דורות: סבא וסבתא רבה שלי - יצחק וזהבה גולוביצקי סבא שלי - חיים גינת (גולובצקי) אמא שלי - אורלי גינת-גוטמן ואני – יובל גוטמן במצגת זו, אנסה להביא בפניכם את סיפורו של הבית שלי, המשלב בתוכו את סיפורם של האנשים שבנו אותו ושגדלו בו, ומשלב גם סיפורים על חפצים, זכרונות ותמונות. מקווה שתהנו, יובל גוטמן
זהבה ויצחק גולוביצקי סבא רבא שלי יצחק גולוביצקי נולד בפטריקוב שברוסיה הלבנה, בשנת 1908. סבא יצחק עלה ארצה בשנת 1925והגיע לעטרות שליד ירושלים. שם גרו שתי אחיותיו ואחיו. סבתא רבא שלי זהבה פיאלקוב נולדה בפינסק, פולין, בשנת 1914. סבתא זהבה עלתה ארצה בשנת 1932והתיישבה בירושלים. בתקופה זו הכירה סבתא זהבה את סבא יצחק, שגר בעטרות והם נישאו בשנת 1933. אחרי שנים מספר סבא יצחק נרשם לפרויקט "התיישבות האלף". שבוע לאחר נישואיהם התיישבו בחרות.
עם הגיעם לחרות גרו בחדר בצריף שבו גרו עוד משפחות בחדרים אחרים. סבתא זהבה מספרת: "בצריף לא היה ברז ורחצנו את הכלים בחוץ והתקלחנו במקלחת משותפת לאור פנסים." סבא רבא יצחק החל לבנות את ביתם המשותף.
בניית הבית סיפורם של הבלוקים: סבא רבא יצחק קנה מכשיר מיוחד לעשיית בלוקים ובתום כל יום עבודה בפרדסים הוא יצר את הבלוקים לבניית הבית והרפת.
הכנת הבלוקים: יוצקים מלט וזיפזיף ברטיבות נמוכה לתוך תבנית. מכניסים את התבנית המשלימה לתוך התבנית הראשונה ויוצרים את הצורה של הבלוק בלחיצה. הלחיצה עורכת מספר דקות ולאחר מכן מוציאים את הבלוק המוכן לפלטת עץ לייבוש. מייבשים את הבלוק במשך יומיים-שלושה.
סיפורם של המרצפות: במושב כפר-הס פעל בית החרושת למרצפות: "הס – אגודה שיתופית לייצור רעפים, מרצפות, מוזאיקה ועוד". המפעל הוקם בסמוך לבאר הראשונה במושב בשנת 1934ותופעל ע"י ארבעה שותפים: גולדשטיין, בורלק, רוטברג וצוקרמן. במפעל ייצרו בעיקר מרצפות מוזאיקה ומרצפות עם קישוטים דמויי שטחים, מסוגים שונים. את המרצפות שיווקו במושב, ביישובי הסביבה ואפילו בתל-אביב. המרצפות היו באיכות גבוהה, והראיה לכך שניתן למצוא את המרצפות האלו בבתים וותיקים, כמו בבית שלנו, עד היום. המפעל פעל עד תחילת שנות הארבעים ונאלץ לסגור את שעריו בעקבות מלחמת העולם השנייה. יאיר צוקרמן מספר: "אבי, שהיה אחד מהבעלים של המפעל, נהג להתפאר ו"להשוויץ" ש"קופת חולים זמנהוף", רכשה מרצפות מהמפעל שלהם, זאת לאחר שסקרו, בדקו ומצאו שהאכותי ביותר הוא זה שנמצא בכפר-הס".
סבא שלי – חיים גינת (גולוביצקי) סבא שלי חיים נולד בשנת 1944. לסבא שלי יש אחות גדולה – שושנקה, שנולדה בשנת 1936. סבא שלי קרוי על שם דודו חיים גולוביצקי שנרצח בשנת 1936 במושב עטרות, שליד ירושלים.
סבא חיים מספר: "היה לנו סדר יום קבוע - בבוקר קמנו השכם לחלוב את הפרות. התרחצנו והלכנו ברגל לבית הספר, שהיה בתל-מונד. כשחזרנו מבית הספר אכלנו אצל מניה השכנה (משום שאמי עבדה) ולאחר ארוחת-הצהרים הלכנו לקצור ירק לפרות. בערב חלבנו את הפרות וכשגמרנו את חליבת הפרות עשינו שיעורים. בתקופה שהיו זורעים תפוחי אדמה לא הלכנו לבית הספר, כי היה גיוס לזריעת תפוחי אדמה. בתקופה שבה היה קטיף של פרי הדר כל המשפחה הלכה לקטוף מהפרדסים שלנו. הילדים בבית היו שותפים לכל עבודות הפרנסה במשפחה."
סיפורו של הספרטור: בחצר הבית היתה לנו רפת בינונית שכללה מספר פרות חולבות. סבא חיים מספר: "בכל יום היינו חולבים את הפרות ומשאירים מעט לתצרוכת ביתית. את שאר החלב היינו מעבירים בכדי חלב לתנובה. באותה תקופה לא היו לנו מקררים גדולים לאחסון החלב בתנאים נאותים, ועל כן, את כמויות החלב שחלבו בשישי ושבת הפכה אימי זהבה למגוון עצום של גבינות מדהימות! גבינות רזות, לבנות, שמנת, לבן, חמאה ועוד... לצורך הכנת הגבינות, רכשו הורי – זהבה ויצחק גולוביצקיספרטור, שהיה אחד משלושת הספרטורים היחידים במושב כולו. חלק קטן מהגבינות שהכינה אימי היה עבור המשפחה, אך רוב הגבינות נמכרו בעזרת קרוב משפחה בעיר. אני זוכר כי הכסף הזה היה מספיק לנו לקיום של שבוע שלם". פירוש השם ספרטור הוא: מפריד.
איך עובד הספרטור ? שופכים את החלב לקערת הנחושת הגדולה. מתוך הקערה החלב עובר בין דסקיות שמסתובבות במהירות רבה מאוד. הסיבוב המהיר גורם למעשה להפרדה בין החלב הרזה לחלב השמן.
אמא שלי – אורלי גינת-גוטמן במשך שנים הייתי רצה בכל צהריים מהגן, מבית הספר,ואחר כך מהצבא, ישר לארוחת הצהריים בביתם של סבתא וסבא. כבר מהרחוב אפשר היה להריח את ריח התבשילים "שהזמנו מראש": ריח הקציצות עם פירה,ריח הקניש והמרק, ריח פשטידת תפוחי-אדמה ופשטידת אטריות, וכמובן ריחו של סלט הירקות, הטרי טרי, מהירקות שסבא גידל בערוגות ארוכות בחצר. • לא חשוב בת כמה הייתי, בת 5, בת 15 או בת 25, בכל ארוחת צהריים סבתא היתה מגישה לי מנה • מפוארת, ואני מסרבת לאכול עד אשר תתחיל ותספר לי את הסיפור על: "חמיצת הגרזן". • סבתא היתה צוחקת ואומרת: "שוב? די. מספיק. את כבר גדולה בשביל זה".
ואני – יובל גוטמן אני אוהבת את הבית שלי ומרגישה שהבית שלי הוא מוזיאון-בית. אצלנו בבית יש מספר חפצים שנשארו מסבא וסבתא רבא שלי כמו: מנורה, שידה, שעון ומרצפות, וכל אלה משתלבים בריהוט מודרני. השילוב הזה הפך את הבית ל"ביתי" חמים ונעים. הבית שלי קטן וצפוף, אך אם אני אתלונן, זה לא יעזור. סבתא שלי תמיד אומרת שמכל לימון ניתן תמיד לעשות לימונדה. סבתא שלי צודקת. הבית שלי קטן וצפוף אך הוא מיוחד, מלא חוויות, זכרונות וסיפורים.
